גִימַארָייש | Guimarães היא העיר בה נוסדה ממלכת פורטוגל בשנת 1128 על ידי מי שהיה למלכה הראשון – אפונסו הנריקש. לחובבי ההיסטוריה וודאי ההיסטוריה המקומית, היא אתר חובה בפורטוגל. במיוחד אם כבר נמצאים בפורטו המרוחקת רק 45 דקות נסיעה.
העיר בצפון פורטוגל עם מזג האוויר הבדרך כלל סגרירי, שמרה על המראה הימי ביינימי שלה עם הרחובות הצרים והבנינים העתיקים. היא מאוד מיוחדת ונעימה להסתובבות. במעלה הגבעה עליה היא בנויה שני אתרים גדולים ומרשימים – טירת גימארייש וארמון הרוזנים מברגאסה, שהוא אחד המבנים המיוחדים ביותר בפורטוגל כולה. יום טיול יספיק כדי להתרשם מגימארייש ולראות את מרבית האתרים. היא מתאימה לכל הגילאים, גם לילדים שבטח יתחברו יותר לטירה ולרכבל.
סביבתה ירוקה ומיוערת, וממש מתוך העיר ניתן לעלות אל הפארק שבמעלה ההר ברכבל. למעלה, בין החורשות והסלעים העצומים נשקף גם נוף נהדר של העיר והאזור.
כמה זמן כדאי לטייל בגימארייש?
יום טיול אחד יספיק לראות את מרבית אתרי החובה בגימארייש. ניתן גם ללון בעיר לקראת יציאה לטיול כפרי בהרים ובאתר העתיקות סיטאניה ז'י בריטרוס.
למציאת מקום לינה בגימארייש הקליקו כאן…
10 אתרים ואטרקציות שחייבים לראות ולעשות בגימארייש
- טירת גימארייש וטיפוס על חומותיה | Castelo de Guimarães
- הרכבל להר פֶּניה שם תמצאו שבילים בין בולדרים עצומים | Teleférico de Guimarães
- ארמון הרוזנים מברגאנזה | Paço dos Duques de Bragança
- כיכר דה אוליביירה – מרכז העיר העתיק | Largo da Oliveira
- כנסיית סאו פרנסיסקו היפהפיה | Igreja de São Francisco
- מוזיאון אלברטו סאמפיו עם מוצגי המורשת הפורטוגזית | Museu de Alberto Sampaio
- הגינות הירוקות של שדרות ברזיל | Largo da Republica do Brasil
- כיכר טוראל והשלט "כאן נולדה פורטוגל" | Largo do Toural
- אומנות מודרניות במוזיאון ז'וזה דה גיימאריש | CIAJG
- סיטאניה ז'י בריטרוס אתר ארכיאולוגי סמוך לגימארייש | Citânia de Briteiros
איך להגיע לגימארייש?
גימארייש נמצאת במחוז בראגה. היא מרוחקת כעשרים וחמש דקות נסיעה מהעיר בראגה וכ-45 דקות נסיעה מפורטו הגדולה. לכן היא נגישה מאוד לכל מי שמטייל בצפון פורטוגל. בתוך העיר העתיקה ההסתובבות תהיה רגלית שכן היא לא גדולה מדי. ישנן עליות מתונות אך הן בדרך כלל בתוך רחובות מקסימים שמפצים על הקושי בעליה.
טיסות לגימארייש
שדה התעופה הבינלאומי המשרת את גימארייש הוא שדה התעופה של פורטו (סימול OPO).
הגעה עם רכב לגימארייש
גימארייש יכולה להיות נקודת עצירה ליום בדרך אל המרחבים הכפריים הצפוניים של פורטוגל או כטיול יום מפורטו. היא גם יכולה להשתלב ביום טיול הכולל גם את בראגה הסמוכה.
חניה
חניה היא נושא מעט בעייתי בעיר העתיקה ואין בה ממש חניונים גדולים.
ניתן לחנות או במעלה הגבעה ליד הטירה (Castelo de Guimarães parking) או מעט למטה מהטירה (Parque Público Condessa Mumadona) ומשם ללכת ברגל כמה דקות במורד לעיר העתיקה.
חניון גדול נוסף במיקום קרוב יותר לעיר העתיקה מאשר לטירה, נמצא ליד כנסיית קונסלסאו (Parque estacionamento Largo das Hortas).
לחצו כאן למציאת מקום לינה בגימארייש ההיסטורית….
הגעה בתחבורה ציבורית לגימארייש
רכבת
הדרך הנוחה ביותר להגיע לגימארייש בתחבורה ציבורית היא ברכבת. ישנן רכבות מפורטו – תחנת קמפניה (Campanha) כל שעה לערך. הנסיעה ברכבת מפורטו אל גימארייש תארך כשעה ועשר דקות והרכבת עוצרת בכמה תחנות בדרך. אמנם הנסיעה מעט יותר ארוכה מבאוטובוס אבל שירות הרכבות מאוד נוח ולכן עדיף.
רכבות מליסבון תהיינה עם החלפה בפורטו.
תחנת הרכבת של גימארייש נמצאת בקצה המסילה כך שאי אפשר לפספס את הירידה. התחנה נמצאת בשדרות ז'ואאו הרביעי ( Av. D. João IV) בעיר. מתחנת הרכבת אפשר ללכת כעשר דקות עד למרכז העיר אך ההליכה תהיה בעליה ולכן עדיף לעלות על אוטובוס מקומי או מונית.
אוטובוס
אוטובוסים לגימארייש מפורטו גם כן ייצאו מתחנת קמפניה (Campanha). חשוב לעלות על אוטובוס ישיר שהנסיעה בו תארך כ-50 דקות עד שעה ורבע תלוי בתנועה.
תחנת האוטובוס המרכזית של גימארייש נמצאת ליד הקניון (GuimarãeShopping) מערבית למרכז העיר העתיקה. ניתן ללכת אל העיר העתיקה בעליה מתונה כעשר דקות הליכה משם. אולם עדיף לקחת אוטובוס מקומי או מונית.
למציאת מקום לינה בגימארייש הקליקו כאן….
כדאי לדעת על גימארייש
גימארייש היא עיר בת 150 אלף תושבים במחוז בראגה שבצפון פורטוגל. היא שוכנת בגובה 600 מטר מעל פני הים. גשומה ולכן ירוקה, בחורף קרירה אך לא קפואה, ובקיץ חמימה אך לא לוהטת וצחיחה.
חשיבותה בעצם היותה המקום בו נוסד הלאום הפורטוגלי, שבמאה העשרים ואחת גאה בעיקר בהשיגיו בכדורגל, אך יש לו מורשת עשירה עם השפעה על ההיסטוריה העולמית גם כן.
אפונסו הראשון (Afonso Henriques) נולד ב-1109 להוריו שהיו ממשפחת המלוכה של ליאון בספרד ורוזני פורטוגל. לאחר מות אביו הנרי מבורגנדי ב-1112 אימו תרזה ניהלה קשרים רומנטים עם הרוזן מגליסיה הסמוכה. כאשר בגר אפונסו הוא זעם על קשריה של אימו עם הרוזן מגליסיה ויצא למלחמה נגדם.
המאבק הוכרע לטובת אפונסו בקרב סאו מאמז'י (São Mamede) שנערך באזור העיר גימארייש. משניצח אפונסו בקרב, שהיה לאירוע מכונן בהיווסדה של פורטוגל, הגלה את אימו והכריז לראשונה על הקמת ממלכת פורטוגל שעד אז היתה רוזנות. לציון האירוע הזה ישנה כיום במרכז גימארייש כתובת מעניינת המציינת כי "כאן נולדה פורטוגל".
גימארייש כיום נמצאת באזור מאוכלס מאוד של פורטוגל והיא עיר תעשייתית עם כלכלה איתנה. היא ידועה גם כעיר תרבותית מאוד שמלבד המוזיאונים הגדולים שבה ישנן גם גלריות רבות ברחובותיה.
מבחינה קולינארית היא מפורסמת בזכות המאפים המסוכרים שלה בראשם הטסינו דה סאו (Toucinho do céu) שעוזרים לתת לגוף את האנרגיה הדרושה לו להתחמם בחורפים הקרירים של צפון פורטוגל.
אטרקציות ואתרים מעניינים בגימארייש
טירת גימארייש | Castelo de Guimarães
הטירה בגימארייש היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לטירות ימי ביינימיות בפורטוגל. בימים גשומים וסגריריים (שהם רבים בגימארייש) היא נראית כמו הטירות האנגליות המפורסמות הלוטות בערפל.
הטירה נבנתה באמצע המאה העשירית בהוראת מומאדונה דאס (Mumadona Diaz) שהיתה בת מלוכה מגליסיה ורוזנת פורטוגל, אשר שלטה באזור יחד עם בעלה בתקופה. החל מהמאה ה-15 עם התבססות ממלכת פורטוגל וכאשר גימארייש כבר היתה רחוקה מגבול עליו צריך להגן, כבר לא היה צורך ממשי בטירה והיא הוזנחה. בשלהי המאה ה-19 הוחלט לשמר אותה כאתר מורשת לאומי והיא שופצה ועדין עוברת שיפוצים כדי לשחזר ולשמור אותה כנכס לאומי.
מול הטירה בלב הגן נמצאת כנסיית סאו מיגל הקטנה והעתיקה (Igreja de São Miguel do Castelo). למרות שהכנסיה מהמאה ה-13 על פי המסורת היא המקום בו הוטבל מלך פורטוגל הראשון במאה ה-12 אפונסו הנריקש. הכנסיה ניחנת במראה פשוט וצנוע אך מוקפד ונאה. היא ניזוקה עם השנים אך המבנה שוחזר במאה ה-19 והוא נראה כמעט בדיוק אותו דבר כפי שהיה לפני 800 שנה.
למציאת מלונות ודירות נופש בגימארייש הקליקו כאן….
ארמון הרוזנים מבראגנזה | Paço dos Duques de Bragança
הארמון שנמצא בסמוך לטירת גימארייש הוא המבנה המרשים והמיוחד ביותר בעיר. הארמון מוקף הפארק משמש כיום גם כמוזיאון המציג יצירות אומנות, שטיחי קיר רהיטים וכלי נשק ישנים. בנוסף יש בו אגף קטן של אומנות בת זמננו עם יצירות בין היתר של ז'וזה דה גיימאריש האמן בן העיר.
הארמון בסגנון בית אחוזה צרפתי והמוטיבים הבולטים בו הם החצר הפנימית הגדולה עם הקשתות הגותיות והמרפסות מהקומה השניה. כמו גם הארובות הרבות היוצאות מהגג האפור והמחודד. בפנים הארמון תקרות העץ הגבוהות והאחים מהם יוצאות הארובות שרואים מבחוץ הם המעניינים ביותר.
אך מעל כל אגפי הארמון בולטת הקפלה עם חלונות הזכוכית הצבעוניים.
הארמון החל להיבנות בשנת 1420 על ידי אפונסו דה בארסלוס (D. Afonso de Barcelos) בנו הלא חוקי של המלך ז'ואאו הראשון. אפונסו קיבל כ'פרס ניחומים' את התואר הרוזן מברגאנסה מאחיינו שמונה למלך. אך בעתיד לאחר מלחמת השבת הכתר עם ספרד ימונה ז'ואאו הרביעי שהיה הרוזן מברגאנסה ב-1640 למלך. בית ברגאנסה הפך אז למשפחה החזקה ביותר בפורטוגל ומאז יהפוך 'הרוזן מברגאנסה' לאחד התארים של מלך פורטוגל.
בהמשך עבר משכנו של הרוזן מברגאנסה לעיירה וילה ויסוזה (Vila Viçosa) שבאלנטז'ו במרכז-דרום פורטוגל. הבנין בגימארייש הוזנח ואפילו הפך במאה ה-19 לבסיס צבאי. אולם במאה העשרים בשל חשיבותו הרבה למורשת הפורטוגזית הבנין שוחזר ושופץ וב-1959 נחנך מחדש בדיוק 831 שנה לאחר קרב סאו מאמזי' שלאחריו נוסדה פורטוגל.
עובדה מעניינית היא שהקומה העליונה בארמון היתה מקום משכנו הרשמי בצפון המדינה של הנשיא סלזאר בימי הדיקטטורה במאה העשרים בפורטוגל.
בצמוד אל הארמון קפלה קטנה בלב מדשאה ירוקה ששימשה את יושביו ונקראת קפלת סנטה קרוז.
לחצו כאן למציאת מקום לינה בגימארייש ההיסטורית….
מוזיאון אלברטו סאמפיו | Museu de Alberto Sampaio
במבנה של מנזר שמקורותיו עוד מימיה של רוזנת פורטוגל מומאדונה דיאז במאה העשירית, הוקם בשנות העשרים של המאה העשרים המוזיאון. הוא נקרא על שם אלברטו סאמפיו שהיה היסטוריון פורטוגזי.
אל המוזיאון נאספו פרסקאות, ציורים ופסלים מכנסיות ומנזרים בסביבה המתוארכים להחל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-18. כמו כן ישנם בו תצוגה של תלבושות ובגדים עתיקים ותכשיטי זהב וכסף מהעבר.
גולת הכותרת במוזיאון היא ירכית (טוניקה) שלבש המלך ז'ואאו הראשן (João I) בקרב אלז'וברוטה (Aljubarrota) בשנת 1385. בקרב מול קסטיליה שבסופו הביסו הפורטוגלים את הקסטיליאנים הובטחה עצמאות פורטוגל.
ביציאה מהמוזיאון במורד הרחוב נמתחת שדרת ברזיל עם גינותיה היפות עד לכנסיית הגברת מקונסלאסאו (Igreja de Nossa Senhora da Consolação).
כנסיית קונסולאסאו | Igreja de Nossa Senhora da Consolação
הרושם הראשוני מהכנסיה הוא בהגעה אליה דרך שדרות ברזיל הרחבות (Largo da Republica do Brasil) עם הגינות הירוקות שבאמצען. הכנסיה הצרה עם שני הצריחים הגבוהים קרויה על שם מריה המנחמת – קונסלסאו.
היא נבנתה במאה ה-18 כאשר הצריחים הוספו מאוחר יותר. חזיתה בארוקית ובפנים היא ניאו קלאסית לחלוטין. עיקר הרושם ממנה כאמור הוא מבחווץ כאשר היא תוחמת את שדרת ברזיל המלבלבת.
בעונת החגים (כריסמס) היא מקושטת בצורה מרהיבה ואם אתם בעיר בתקופה חייבים לראותה מוארת עם ערב.
מוזיאון האמנות ז'וזה דה גימארייש | CIAJG
המוזיאון החדיש נמצא בצמוד לדרום מזרח העיר העתיקה. הוא נקרא על שם האמן בן העיר ז'וזה דה גימארייש (Centro Internacional das Artes José de Guimarães) ומציג את אוסף האומנות הפרטי שלו כמו גם את יצירותיו.
המוזיאון הוא מוזיאון אומנות בת זמננו וישנן בו גם תצוגות מתחלפות של אמנים כמו גם אירועי תרבות שונים. האמן שנולד ב-1939 אסף בימי חייו אומנות אפריקאית, אומנות דרום אמריקאית פרה-קולומביאנית וחפצי אומנות סיניים ואותם הוא תרם למרכז על שמו לתצוגה קבועה.
הוא עצמו ידוע בפסליו המודרניים הגדולים והוא אחד האמנים הפלסטיים הפורטוגזיים החשובים ביותר בעת המודרנית.
לחצו כאן למציאת מקום לינה בגימארייש ההיסטורית….
כנסיית סאו פרנסיסקו | Igreja de São Francisco
אמנם ארמון ברגאנזה הוא הבנין המיוחד ביותר בעיר ובכלל תצורתו שונה ממרבית המבנים שבדרך כלל רואים בפורטוגל, אבל רבים יאמרו שכנסיית סאו פרנסיסקו היא המבנה היפה ביותר בעיר. השילוב בין מסגרות האבן סביב הדלתות והחלונות לחיפוי הקיר הכחול לבן פשוט מהמם.
שנכנסים פנימה האזולז'וס ממשיכים ומצפים את קירות הכנסיה עד התקרה ממש בעוד המזבח הבארוקי העצום, זהוב ומקושט בבומבסטיות ממש.
הכנסיה והמנזר במבנה הגותי עומדים על תילם משנת 1400, אך במקום היה מבנה פרנציסקאני עוד במאה ה-13.מרבית העיטורים המהממים של הכנסיה נוספו לה בשנת 1746 כאשר היא עברה שיפוץ מקיף במשך כמה שנים. אז גם נוספו האזולז'וס והעיטורים סביב המזבח.
הכנסיה נמצאת בדרך בין שני אזורי מוקדי העניין המרכזיים בעיר – אלו שסביב כיכר טוראל ואלו שמתחילים משדרות ברזיל ועולים מעלה ללב העיר העתיקה. כשבינהם גני אלמאדה החוצצים בין נתיבי הכביש ומהווים מעבר נהדר בין שני אזורי העיר הסמוכים. לכן ניתן לעבור בכנסיה לביקור חטוף לשם הצצה אל הפלא העיצובי הזה כאשר עוברים בין המוקדים השונים בגיימאריש.
מתחם עיבוד העורות והבדים | Tanques de couros
מאחורי כנסיית סאו פרנסיסקו, בין הבניינים היפים שמסביב, נמצאים שרידים של תעשייה ששגשגה בגיימאריש עד לא מזמן. המיכלים שהם יותר בריכות רדודות וקטנות שימשו עד אמצע המאה העשרים לתעשיית הטקסטיל הענפה של פורטוגל שגיימאריש היתה חלק מרכזי בה.
במיכלים עיבדו עורות וצבעו בדים וצמר ובעיר החליטו לשמרם כחלק מההיסטוריה שלה.
אפשר לעבור לעשר דקות עד רבע שעה אחרי שמתרשמים מהיופי החיצוני של כנסיית סאו פריסיסקו ולפני שממשכים הלאה לכיכר טוראל או לשדרות ברזיל הסמוכות.
כיכר טוראל | Largo do Toural
כיכר טוראל היא כיכר מרכזית בעיר וללא ספק הכיכר היפה ביותר בגיימאריש.
בכיכר וסביבתה חנויות ומסעדות רבות ומאוד נעים להסתובב בה. היא מוקפת בניינים ישנים עם מסגרות בצבעים שונים והיא מאוד אירופאית. זוהי בעצם הכיכר המרכזית של העיר כולה לעומת כיכר דה אוליביירה שהיא מרכז העיר העתיקה.
היא מתחברת עם כיכר דה אוליביירה המרכזית וההיסטורית ברחוב ריינה דוניה מריה השניה (R. Rainha Dona Maria II). שהוא בפני עצמו רחוב מרוצף ומקסים.
בתחילת הכיכר ישנו שילוט על שריד ממגדל בחומות העתיקות שאומר: "כאן נולדה פורטוגל" (Aqui Nasceu Portugal). בהתחלה קשה לשים לב שזהו קיר עתיק מהחומה כיוון שלמטה יש בתי קפה ומסביב בניינים ניאו קלאסים.
רבים וודאי פורטוגזים עולים לרגל אל המקום כדי לצלם את השילוט. כי כאן בגיימאריש באמת נולדה פורטוגל לפני 800 שנה. ארץ שהפכה למעצמה ימית עם קולוניות מברזיל במערב בואכה אפריקה ועד מקאו במזרח, וכיום היא מדינה נהדרת במערב אירופה.
למציאת מקום לינה בגימארייש ההיסטורית הקליקו כאן….
כיכר דה-אוליביירה וכיכר סאו טיאגו | Largo da Oliveira
שני הכיכרות מהווים את מרכז העיר העתיקה והם נקודה מצויינת להתחיל טיול בין האתרים המרכזיים בגיימאריש. הכיכרות הן גם מקום נפלא לארוחת צהריים או קפה באווירה צפון פורטוגלית שלווה.
כיכר דה אוליבריה נקראת על שם עץ הזית העתיק שצומח בה כבר מאות שנים. היא מוקפת בבניינים פוטוגנים האופייניים לצפון פורטוגל ואת כל צידה המזרחית תופסת הכנסיה הגדולה המוקדשת לקדושה של עץ הזית.
מעבר לעץ, המונומנט השני והבולט בה ביותר הוא מבנה הנראה כמו שלד גותי בשם פאדראו דו סאלאדו (Padrão do Salado). זהו ציון לזכר הקרב בסאלאדו בו נצחו הפורטוגלים יחד עם הקסטילאנים את המוּרים ב-1340.
המבנה האחרון העומד מעל האכסדרה המובילה אל כיכר סאו טיאגו הוא בית העייריה הישן מימי הביניים ומעליו פסל שהוא סימלה של העיר.
כיכר סאו טיאגו (Largo de São Tiago) נמצאת בצמוד אל כיכר דה אוליבריה כאשר ניתן לעבור אליה דרך הסמטה הצרה או תחת האכסדרות שבפאה הצפונית של כיכר דה אוליבירה. גם בה בניינים צבעוניים ויפים בחלקם תוכלו לראות את מרפסות העץ העתיקות ששרדו את שיני הזמן, מה שמעיד על מיומנות בעלי המקצוע שבנו אותן לפני מאות שנים.
בחלק הצפוני של כיכר סאו טיאגו נמצא מרכז המידע לתיירים בעיר. ממנו מתחיל רחוב סנטה מריה (Rua de Santa Maria) בן אלף השנים. רחוב סנטה מריה הוא מהרחובות הראשונים של העיר אם לא הראשון שבהם. לאורכו בניינים היסטורים רבים והוא הציר המרכז לטיול בעיר העתיקה. במעלהו ובסופו מתחיל מתחם הטירה וארמון ברגאנזה.
למציאת מקום לינה בגימארייש הקליקו כאן….
כנסיית דה אוליביירה | Igreja de Nossa Senhora da Oliveira
בכיכר אוליביירה נמצאת הכנסיה שסביבה התפתחה העיר. כנסיה נבנתה במקום כבר בשנת 949 ביוזמתה של מומדונה דיאס (Mumadona Dias) רוזנת פורטוגל מגליסיה. מלכתחילה הכנסיה הוקדש למריה ונהייתה מוקד עליה לרגל באזור.
לאחר הנצחון בקרב אלז'ובארוטה (Battle of Aljubarrota) ב-1385 שהבטיח את השרדותה של ממלכת פורטוגל, המלך ז'ואאו הראשון החליט לשפץ ולהגדיל את הכנסיה. התוצאה היא המבנה הגותי אותו אנו רואים היום, אליו נוסף המגדל שבחזית כמאה שנים מאוחר יותר ב-1513 בסגנון מנואליני.
הכנסיה עברה עוד שיפוץ מקיף במאה ה-17 אך האלמנטים הרומנסקים המוקדמים כמו הקשתות התומכות את התקרה בפנים נותרו בעינם ומחזיקים את גג הכנסיה עד היום. הציורים הגדולים וקישוטי המזבח הנוכחים נוספו במאה ה-18 בסגנון בארוק.
בשנת 1801 עץ הזית ששנים היה נטוע ממש בחזית הכנסיה הוזז בהחלטה של מועצת העיר למגינת ליבם של התושבים. כיום ניטע מחדש עץ זית בכיכר אך במיקום אחר כדי לשמור על הפולחן הקדום – דה אוליביירה – מריה של עץ הזית.
לחיפוש מקום לינה בגימארייש הקליקו כאן….
המוזיאון הארכיאולוגי מרטינס סארמֶנטו | Museu Arqueológico Martins Sarmento
המוזיאון נמצא ברחוב היוצא צפונה מכיכר טוראל המקסימה. הוא נמצא כשלושים מטרים ממנה בבנין שאי אפשר לפספס ומעט לפני מוזיאון האומנות החדיש חוסה דה גיימאריש. המוזיאון הוא אחד המוזיאונים המובילים באירופה כולה להצגת התרבות הטרום רומית במערב היבשת. הוא שוכן במבנה גותי בן המאה ה-14 של כנסיית סאו דומינגש בעיקר סביב הקלויסטר שלה.
הוא מציג ממצאים בעיקר מתרבות הקסטרו שאת רובם מצא הארכיאולוג בן העיר ובן המאה ה-19 מרטינס סארמנטו. מעבר לתצוגה האריכיאולוגית ניתן להתרשם מהמבנה הימי בייניימי עצמו כמו גם מאוסף קטן של אומנות בת זמננו שגם כן מוצג במוזיאון.
המוצג הבולט ביותר במוזיאון הוא מצבה שמכונה גם 'אבן יפה' (Pedra Formosa) בת בערך 3000 שנים שמצא סארמנטו בעצמו במהלך חפירותיו.
הרכבל להר פֶּניה | Teleférico de Guimarães
הרכבל באורך של 1700 מטרים עולה מהעיר גימארייש עד לפסגת הר פניה הנישאת מעליה. למעלה גם אטרקציות וגם נוף נהדר. העליה ברכבל היא חוויה נהדרת בגימארייש לילדים אך לא רק.
התחנה למטה נמצאת ליד פארק הורטאס (Jardim das Hortas) כ-3 – 4 דקות נסיעה מהעיר העתיקה במעלה הגבעה. ליד תחנת העליה לרכבל יש שפע של מקומות חניה. למעשה אפשר גם ללכת ברגל וודאי שלרכוב על אופניים עד אליה רק שזה בעליה.
חלק מקרוניות הרכבל מיועדות גם לנשיאת אופניים שלאחר מכן ניתן לרכוב איתן חזרה מטה אל העיר דרך פארק פניה. במעלה ההר גם שבילי אופניים בין היערות, הבולדרים העצומים והשדות שמעבר להר כך שלחובבי הרכיבה זה מושלם.
אך כאמור זוהי אטרקציה נהדרת לכל מי שמגיע לגיימאריש.
הר ופארק פֶּניה | Montanha da Penha
ההר מעל העיר (Montanha da Penha) משלב שלושה תחומי עניין. ראשית יש בו מבנה דת מרשים – סאנטואריו דה פניה (Santuário da Penha). מול המבנה צלב ענקי פרוש על הכיכר שלפניו אשר מורכב מארבע ברכות מים צרות ולאורכן פרחים.
שנית הפארק שעוטף את פסגת ההר מכל צידיה מורכב משבילים וצמחים שניטעו בו לצד תצורות סלע אימתניות ובולדרים מעוגלים הבולטים מהאדמה. הפארק מהנה מאוד להליכה או רכיבה קצת אתגרית באופנים.
בנוסף יש במעלה ההר מסעדות, ברים, אטרקציות לילדים וגם פארק קמפינגג. כל אלו כשברקע היער והבולדרים העצומים הצצים ממנו.
מעבר לכל הפעילויות, התצפיות מההר נהדרות וניתן לבלות בו מספר שעות המשלבות טיול, התבוננות בסלעים המיוחדים והשתאות מהנוף הירוק הנהדר.
לחיפוש מקום לינה בגימארייש הקליקו כאן….
כדורגל בגימאריש
קבוצת הכדורגל של גימארייש נקראת ויטוריה דה גימארייש (Vitória de Guimarães) והיא משחקת דרך קבע בליגה הראשונה של פורטוגל. לאחר שלוש הגדולות (Os Três Grandes) – בנפיקה, ספורטינג ופורטו – ויטוריה מושכת את כמות הצופים הרבה ביותר.
אצטדיון הכדורגל של גימארייש נקרא על שם המלך הראשון של פורטוגל אפונסו הנריקש (Estádio D. Afonso Henriques). הוא מכיל כ-30 אלף ומושך בממוצע 20 אלף צופים אל משחקי הבית של הקבוצה. האוהדים של גימארייש מסורים מאוד למרות שהקבוצה כמעט אף פעם לא זוכה בתארים.
האצטדיון סמוך לעיר העתיקה ונמצא מעט צפונה ממנה. הוא יחסית חדיש, שכן הוא שופץ לקראת אליפות אירופה שנערכה בפורטוגל ב-2004 והצופים יושבים בו קרוב לדשא. יציע ה'שרופים' הוא היציע מאחורי השער הדרומי והוא יציע מרובע בסגנון האצטדיונים האנגלים.
חווית הכדורגל הטובה ביותר בגימארייש תהיה בדרבי מול בראגה הסמוכה – העיר בעלת המאפיינים הדומים. הדרבי נקרא הדרבי של מינו (Dérbi do Minho) כשם חבל הארץ והנהר הסמוך בצפון פורטוגל. בנוסף, כשהקבוצה משחקת מול פורטו או מול שתי הקבוצות הגדולות מליסבון זהו האירוע המדובר ביותר בעיר באותו סוף השבוע.
נקודות עניין ואטרקציות סביב לגימאריש
האתר האריכאולוגי סיטאניה ז'י בריטרוס | Citânia de Briteiros
האתר נמצא במרחק שווה מגימארייש ומבראגה והוא בעל חשיבות אריכאולוגית רבה. מרביתו לא מפותח והוא בעצם הוא שטח פתוח ובו שרידים ארכיאולוגיים בין העצים ובמעלה הגבעה. כדאי להסתכל בגוגל ולראות צילום לווין שלו עם הצורות הסימטריות של השרידים שנותרו.
מיד בכניסה לאתר ניתן להתרשם מהעיר סיטאניה אשר התפתחה תחילה בראש הגבעה – האקרופוליס. סביב האקרופוליס בעיקר בתי מגורים אך גם מבני ציבור כמו מרחצאות משותפים.
האתר שהחל להחפר בשלהי המאה ה-19 על ידי הארכיאולוג הפורטוגזי פרנסיסקו מרטינס סארמנטו (Francisco Martins Sarmento) מציג שרידי ישוב של תרבות הקסטרו (בפורטוגזית – קולטורה קאסטרז'ה Cultura Castreja).
זוהי תרבות חומרית שהתהוותה באלף הראשון לפני הספירה לאורך נהר הדורו (Rio Douro) שזורם מספרד אל צפון פורטוגל. מאוחר יותר התפשטה התרבות צפונה לגליסיה ואסטוריאס והיא מזוהה איתן עד היום. עם הגעת הרומים לספרד דעכה התרבות אך שרידים ממנה נמצאים ברחבי צפון פורטוגל וצפון מערב ספרד.
סיטאניה ז'י בריטרוס היא דוגמא מאוחרת של עיירה בת כמה 700 עד 1500 תושבים של תושביה הקדומים של צפון פורטוגל שהיו קלטים בעיקרם. הממצאים במקום מתוארכים למאה השניה והראשונה לפני הספירה והחפירות במקום נמשכות עד היום בהשראתו של הארכיאולוג סרמנטו שהיה כה מוקסם מן האתר עד שהקים אגודת ידידים שתרכוש את הקרקע עליו הוא נמצא ולה היא שייכת עד היום.
חלק מהחומה ושני בתים באתר שוחזרו על ידי סרמנטו וצווותו כדי להראות למבקרים בדיוק כיצד היו לפני למעלה מאלפיים שנה.
